בלוג

דמיינו ילדה בגן המשחקת במשחק פשוט: עליה לספור צעדים, לעצור כאשר נשמע סימן מסוים, לזכור כלל שהשתנה באמצע המשחק, ואז להחליט האם להמשיך קדימה או לחזור אחורה. מבחוץ זה נראה כמו משחק תנועה חביב. אך מתחת לפני השטח מתרחש תהליך קוגניטיבי עשיר: הילדה מפעילה זיכרון עבודה, מעכבת תגובה אימפולסיבית, מחליפה בין כללים, מתכננת פעולה ומחברת בין מספר, מרחב ותנועה.

במשך שנים נהוג היה להתבונן על מתמטיקה בגיל הרך בעיקר דרך השאלה האם הילד יודע לספור, לזהות ספרות, להשוות כמויות או לפתור בעיות פשוטות. במקביל, תפקודים ניהוליים נתפסו לעיתים כתחום נפרד: קשב, שליטה עצמית, זיכרון עבודה וגמישות קוגניטיבית. אולם מחקר עדכני מציע לחשוב אחרת. ייתכן שאיננו צריכים לשאול כיצד ללמד “מתמטיקה” מצד אחד ו“קשב” מצד שני, אלא כיצד לבנות סביבות למידה שבהן שני התחומים מתפתחים יחד.

מחקר שפורסם בשנת 2025 בכתב העת npj Science of Learning בחן בדיוק את השאלה הזו. החוקרים העריכו תוכנית התערבות בשם ONE - Orchestrating Numeracy and the Executive, שנועדה לשלב במפורש בין למידה מתמטית בגיל הרך לבין תפקודים ניהוליים. התוכנית כללה פיתוח מקצועי לצוותי חינוך, לצד 25 פעילויות שפותחו יחד עם מחנכות, כך שניתן יהיה לשלב אותן בשגרת הגן והכיתה הצעירה ולא רק כיחידות הוראה נפרדות. (Nature)

התיאוריה: מתמטיקה אינה רק ידע, אלא ויסות של חשיבה

כאשר ילד פותר בעיה מתמטית, הוא אינו מפעיל רק ידע מספרי. גם במשימה פשוטה כמו “מי גדול יותר, 6 או 8?” נדרשת מערכת שלמה של בקרה קוגניטיבית. הילד צריך לשים לב למידע הרלוונטי, להתעלם ממסיחים, לזכור את ההוראה, לבחור אסטרטגיה, לעכב תשובה מהירה מדי ולבדוק האם הפתרון הגיוני.

אלו בדיוק התפקודים הניהוליים: זיכרון עבודה, עיכוב תגובה, גמישות קוגניטיבית, תכנון, בקרה והתמדה. הם אינם “תוספת” ללמידה, אלא חלק מהמנגנון שמאפשר ללמידה להתרחש. מנקודת מבט נוירופדגוגית, החשיבה המתמטית של הילד מתפתחת מתוך יחסי גומלין בין ידע תחומי, למשל הבנה של מספר וכמות, לבין תפקודים כלליים יותר של ויסות חשיבה והתנהגות.

המחקר העדכני מדגיש כי הקשרים בין תפקודים ניהוליים לבין מתמטיקה אינם חד־כיווניים. כלומר, לא רק שתפקודים ניהוליים טובים יותר יכולים לתמוך בלמידת מתמטיקה, אלא שגם עיסוק מתמטי עשיר עשוי לתרום להתפתחותם של תפקודים ניהוליים. החוקרים מתארים זאת כתהליך התפתחותי הדדי, שבו מיומנויות נומריות ותפקודי בקרה קוגניטיביים נבנים זה לצד זה. (Nature)

מה בדק המחקר?

המחקר כלל ילדים בני ארבע לערך, שנבדקו לאורך חמישה חודשים. חלקם השתתפו בתוכנית התערבות ששילבה באופן מפורש בין תפקודים ניהוליים לבין מתמטיקה, וחלקם היו בקבוצת ביקורת. החוקרים לא הסתפקו בבדיקת הישגים מתמטיים בלבד, אלא בחנו גם מדדים של תפקודים ניהוליים, כגון זיכרון עבודה, עיכוב תגובה וגמישות קוגניטיבית. (ResearchGate)

ייחודה של התוכנית היה בכך שהאתגר הניהולי לא הוצב לצד המתמטיקה, אלא בתוכה. כלומר, הילדים לא עשו “משחק קשב” ואז “פעילות חשבון”, אלא השתתפו במשימות שבהן היה עליהם לחשוב מתמטית תוך כדי הפעלת בקרה קוגניטיבית. למשל, משחק שבו כלל מספרי משתנה, פעילות שבה צריך לזכור רצף כמותי, או משימה שבה יש לעכב תגובה כאשר מופיע מספר מסוים.

דוגמה יפה שמוזכרת במאמר היא התאמה של משחקי ילדות מוכרים כך שיכללו גם דרישה מתמטית וגם דרישה ניהולית. למשל, משחק בסגנון “מה השעה מר זאב?”, שבו הילדים לא רק מתקדמים לפי מספרים, אלא גם צריכים לעכב פעולה כאשר נאמר כלל מסוים, או לשנות תגובה בהתאם להוראה חדשה. כך המתמטיקה אינה נלמדת רק דרך דף או תרגיל, אלא דרך פעולה, גוף, קשב, זיכרון ובחירה. (Nature)

הממצאים: כשמחברים בין מספרים לוויסות, הלמידה משתנה

ממצאי המחקר הראו כי הילדים שהשתתפו בתוכנית ההתערבות השתפרו יותר במדד הכולל של מיומנויות נומריות בהשוואה לקבוצת הביקורת. השיפור נמצא גם כאשר החוקרים שלטו בהבדלים בין מסגרות החינוך מבחינת הפרקטיקות הרגילות שתומכות במתמטיקה ובתפקודים ניהוליים. (Nature)

מעבר לכך, החוקרים מצאו כי לאחר ההתערבות הקשרים בין מדדי התפקודים הניהוליים לבין מדדי המתמטיקה נעשו מחוברים יותר. במילים פשוטות, נראה שהתוכנית לא רק שיפרה מיומנות אחת מבודדת, אלא חיזקה את הרשת הקוגניטיבית שבתוכה מתמטיקה ותפקודים ניהוליים פועלים יחד. זהו ממצא חשוב במיוחד מבחינה נוירופדגוגית: למידה איכותית אינה בהכרח שינוי נקודתי ביכולת אחת, אלא ארגון מחדש של קשרים בין מערכות חשיבה שונות. (Nature)

ממצא נוסף בעל חשיבות חינוכית וחברתית היה שילדים מרקע של חסך כלכלי שהשתתפו בהתערבות הפיקו ממנה תועלת משמעותית יותר בהשוואה לילדים דומים בקבוצת הביקורת. החוקרים מדגישים כי תוכניות מבוססות־גן, המשולבות בשגרות החינוכיות הרגילות, עשויות להיות דרך מבטיחה לצמצום פערים מוקדם, לפני שהם מתקבעים ומתרחבים. (Nature)

למה זה חשוב במיוחד למורות ולגננות?

המשמעות הראשונה היא שעלינו להפסיק לחשוב על קשב, ויסות ומתמטיקה כשלושה תחומים נפרדים. כאשר ילד מתקשה במשימה מתמטית, לא תמיד הבעיה היא “הוא לא יודע חשבון”. לעיתים הוא לא מחזיק את ההוראה בזיכרון העבודה, מגיב מהר מדי, מתקשה להחליף אסטרטגיה, או לא מצליח להתעלם ממידע לא רלוונטי.

המשמעות השנייה היא שתפקודים ניהוליים אינם מתפתחים רק דרך “אימון מוחי” או תרגול מבודד. הם יכולים להתפתח בתוך פעילות פדגוגית עשירה, משמעותית ומשחקית. דווקא כאשר הילד נדרש לספור, להשוות, למיין, לנוע, לזכור כלל ולעצור בזמן, מתרחשת למידה עמוקה יותר.

המשמעות השלישית היא שגיל הרך הוא חלון הזדמנויות. בגיל זה ילדים עדיין בונים את ההבנה המספרית הבסיסית שלהם, ובמקביל מתפתחים במהירות מנגנוני הקשב, הזיכרון, העיכוב והגמישות. לכן, הוראה שמחברת בין התחומים עשויה להיות יעילה במיוחד.

מה אפשר לעשות בגן ובכיתה כבר מחר בבוקר?

אפשר להתחיל ממשחקים קצרים שבהם המספרים מחוברים לכללים משתנים. למשל: “קפצו שלוש קפיצות, אבל אם אני אומרת את המספר חמש - עוצרים”; “התקדמו על ציר המספרים, אבל בכל פעם שמגיעים למספר זוגי מחליפים כיוון”; “סדרו כרטיסיות מספרים מהקטן לגדול, ואז מהגדול לקטן”; “מצאו קבוצה עם יותר עצמים, אבל אל תענו עד שהמורה מסיימת למחוא כפיים”.

אפשר לשלב גם שאלות שמפתחות מודעות קוגניטיבית: “מה היית צריך לזכור?”, “מתי היית צריך לעצור?”, “מה השתנה בכלל?”, “איך ידעת שצריך להחליף דרך?”, “האם ענית מהר מדי או בדקת?”. שאלות כאלה עוזרות לילדים להבין שהצלחה מתמטית אינה רק ידיעת התשובה, אלא גם ניהול תהליך החשיבה.

חשוב במיוחד לאפשר לילדים לעבוד עם הגוף והמרחב. צירי מספרים על הרצפה, משחקי קפיצה, סידור עצמים, תנועה לפי כמויות ומשימות של שינוי כיוון מאפשרים לילדים לחוות את המספרים באופן פעיל. כאשר הילד נע, עוצר, זוכר, בוחר ומשווה, הוא לא רק “משחק”. הוא מתרגל את מערכת הבקרה הקוגניטיבית שתומכת בלמידה מתמטית.

זהירות חשובה: לא להפוך את הנוירופדגוגיה לסיסמה

עם כל ההתלהבות, חשוב לדייק. המחקר אינו טוען שכל פעילות תנועה משפרת מתמטיקה, וגם לא שכל משחק קשב הוא בהכרח פעילות נוירופדגוגית. החוקרים עצמם מציינים כי התחום עדיין זקוק למחקרי המשך, להשוואה מול התערבויות חלופיות ולבדיקה של השפעות ארוכות טווח. (Nature)

המסר אינו “להוסיף משחק” לשיעור, אלא לתכנן פעילות שבה יש אינטגרציה אמיתית בין התוכן המתמטי לבין האתגר הקוגניטיבי. כלומר, שהילד לא רק יזוז ליד המתמטיקה, אלא יחשוב מתמטית דרך פעולה שמחייבת ויסות, קשב וגמישות.

לסיכום

המחקר העדכני מזמין אותנו לחשוב מחדש על הוראת מתמטיקה בגיל הרך. מתמטיקה אינה מתחילה רק בספרות, בתרגילים או בדפי עבודה. היא מתחילה ביכולת של הילד להחזיק כלל בראש, לעצור לפני תגובה, לשנות אסטרטגיה, להשוות בין אפשרויות ולחבר בין כמות, פעולה ומשמעות.

מנקודת מבט נוירופדגוגית, הוראה מתמטית טובה אינה רק הוראה של מושגים, אלא בנייה של תנאים קוגניטיביים שמאפשרים למושגים האלה להיקלט, להתארגן ולהפוך לחשיבה. כאשר אנו מלמדות ילדים לספור, להשוות ולפתור בעיות תוך כדי שהם מפעילים זיכרון עבודה, עיכוב תגובה וגמישות מחשבתית, אנו לא רק מחזקות מתמטיקה. אנו מחזקות את מערכת החשיבה שמאפשרת למידה.

המהלך הפדגוגי הבא בגיל הרך אינו בהכרח להוסיף עוד תרגילים, אלא לתכנן פעילויות שבהן המספרים, הגוף, הקשב והחשיבה פועלים יחד.

מקור מרכזי:
Scerif, G., Andrews, H., Simms, V., Howard, S. J., & Sučević, J. (2025). Enhancing children’s numeracy and executive functions via their explicit integration. npj Science of Learning, 10, Article 15. https://doi.org/10.1038/s41539-025-00302-9