בלוג

למידה נתפסת לעיתים כתהליך אישי: תלמיד מתנסה, טועה, מתקן ולומד. אבל בפועל, כמעט אף פעם איננו לומדים לבד. אנחנו לומדים ממורים, מחברים, מהורים, מספרים, מסרטונים, ממערכות ממוחשבות - וכיום גם מכלי בינה מלאכותית. בכל רגע כזה הלומדים נדרשים למעשה להחלטה שסמויה מעינו של המתבונן מבחוץ: עד כמה לסמוך על מה שאני יודע בעצמי, ועד כמה להישען על מידע שמגיע ממישהו אחר?

השאלה הזו עומדת במרכז מחקר העוסק בקבלת עצות בתהליכי למידה וקבלת החלטות. לכאורה, עצה היא דבר פשוט- מישהו מציע לנו מה לעשות, ואנחנו מחליטים אם להקשיב לו. אך מבחינה קוגניטיבית, מדובר בתהליך מורכב בהרבה. כאשר לומד מקבל עצה, הוא אינו רק בוחר אם “לציית” לה, אלא משקלל בהחלטה ניסיון אישי, אמון במקור המידע, הצלחות וכישלונות קודמים, מידת אי־הוודאות שלו, ולעיתים גם נטייה כללית להקשיב לדמות שנתפסת כבעלת ידע.

כאן נכנסת לתמונה הפסיכולוגיה הקוגניטיבית החישובית. תחום זה אינו מסתפק בשאלה מה הייתה התשובה הסופית של הלומד, אלא מנסה להבין מהם המנגנונים הפנימיים שהובילו אליה. באמצעות מודלים חישוביים ניתן לפרק את ההתנהגות הנראית לעין למרכיבים שונים. במקרה שלנו, המנגנונים שהתעניינו בהם הם הפרדה של למידה מניסיון אישי, למידה על הערך של העצה, והטיה כללית להסתמך על מקור חיצוני. במובן זה, המודל החישובי משמש מעין “מיקרוסקופ” של תהליכי למידה.

מחקר שפורסם בשנת 2024 ב־npj Science of Learning  עוסק בשאלה הזו. במחקר נבחנה השאלה כיצד אנשים משלבים בין למידה אישית לבין קבלת עצות חוזרות. המשתתפים ביצעו מטלת למידה שבה היה עליהם לבחור בין אפשרויות שונות כדי לצבור תגמולים, ובמהלכה לעיתים קיבלו עצה מ"מורה" מלאכותי. אופן ביצוע המטלה איפשר לחוקרים להבחין בין מצב שבו המשתתף הגיע לבחירה מסויימת בעצמו לבין מצב שבו עצם הצגת העצה השפיעה על ההחלטה וכך בעצם לחשב מדד אישי של "נטייה לקחת עצות" בתהליך הלמידה.

הממצאים הראו כי לעצה יש השפעה ישירה, מעבר ללמידה האישית של המשתתפים. חשוב מכך, המודלים החישוביים הצביעו על כך שקבלת עצות אינה תהליך אחד, אלא שילוב של כמה מנגנונים. ראשית, אנשים בהחלט לומדים מניסיונם האישי. בנוסף, הם לומדים גם האם כדאי להקשיב לעצה, תוך הסתמכות על תהליך למידה מקביל שכל הזמן בוחן האם עצות קודמות הובילו לתוצאה טובה. יחד עם זאת, לצד שני תהליכים חכמים אלו, נמצאה גם נטייה כללית להקשיב לעצה, ללא קשר ישיר להיסטוריית ההצלחה של אותו מקור מידע. 

מחקר המשך הרחיב את התמונה ובחן לא רק כיצד אנשים לומדים מעצות, אלא גם כיצד הם מפתחים תחושה כללית של אמינות היועץ\מורה. כלומר, האם לאורך זמן אנחנו לומדים מי מקור מידע טוב יותר? הממצאים הראו כי משתתפים נטו להסתמך יותר על מידע מדויק יותר, גם כאשר לא בהכרח ידעו לדווח במפורש על ההבדל בין מקורות המידע. משמעות הדבר שחלק מהלמידה על אמינות מקור המידע עשוי להתרחש באופן הדרגתי, סמוי ולא תמיד מודע.

לממצאים אלה יש משמעות רחבה להבנת למידה בכיתה. מורים.ות אינם רק מי שמעבירים.ות ידע, אלא גם מקור מידע שהתלמידים לומדים להעריך. כך גם חברים לכיתה, חומרי לימוד דיגיטליים, מערכות תרגול וכלי  בינה מלאכותית. על פי תוצאות המחקר, נראה כי הלומד בונה לאורך זמן מערכת של אמון: למי כדאי להקשיב? מתי כדאי לבדוק שוב? מתי העצה באמת עוזרת להבין, ומתי היא רק גורמת לי לבחור תשובה מסויימת?

מכאן נובעת תרומה חשובה של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית החישובית לנוירופדגוגיה. היא מאפשרת לנו לתאר למידה לא רק כתוצאה (למשל, הצלחה או כישלון במבחן), אלא כתהליך דינמי של שילוב מנגנוניים פסיכולוגיים פנימיים. 

בסופו של דבר, בני אדם מבצעים למידה חברתית כל הזמן. אנו מקשיבים, מחקים אחרים, בודקים, מאמצים ודוחים עצות שמגיעות אלינו ממקורות שונים. השאלה החינוכית אינה האם תלמידים יסתמכו על מקורות חיצוניים (כי הם יעשו זאת), אלא איך נלמד אותם להסתמך עליהם בחוכמה. 

מקורות

Pereg, M., Hertz, U., Ben-Artzi, I., & Shahar, N. (2024). Disentangling the contribution of individual and social learning processes in human advice-taking behavior. npj Science of Learning, 9, 4. https://doi.org/10.1038/s41539-024-00214-0

Pereg, M. (2025). Advisor Credibility and the Dynamics of Informed Advice-Taking. Presentation, ESCOP 2025.